הכרעת דין בתיק ת"פ 37227-11-11 - פסקדין

איגור פרדנקו (להלן: "הנאשם") הואשם בעבירה של ניסיון שוד, על כך שביום 17.11.11, בשעת בוקר, נכנס לבית מרקחת ברח' הפלמ"ח 5, בני-ברק, וביקש מהרוקחת, הגב' שורה שטייף (להלן: "המתלוננת"), גלולות שינה. המתלוננת ביקשה מרשם רופא, הנאשם עזב את המקום, הצטייד בסכין, ולאחר דקות מספר שב לבית המרקחת ודרש שוב את הגלולות. משסירבה המתלוננת איים עליה באמצעות הסכין, אשר הסליק מתחת לשרוול הבגד שכיסה את ידו. המתלוננת נמלטה למחסן בית המרקחת. הנאשם קפץ מעל הדלפק, ולאחר זמן קצר קפץ חזרה ועזב בריצה את המקום.

עובדות אלה מוסכמות, ככלל, על באי-כוח הצדדים.

הנאשם הודה בבית המשפט בכל העובדות המצוינות בכתב האישום, למעט עובדה בסיסית אחת. לגרסת הנאשם, לאורך כל האירוע לא היה ברשותו סכין, וממילא הוא לא איים באמצעות סכין על המתלוננת.

הנאשם סיפר בבית המשפט כי הגיע לבית המרקחת במטרה להשיג כדורי שינה, שהיו אמורים לשמשו בתכניתו לאבד עצמו לדעת. כאשר סירבה המתלוננת למסור לו גלולות הוא עזב את המקום, ואז עלה בראשו הרעיון לעשות מעשה דומה לזה שצפה בו בתכנית הטלוויזיה 'כלבוטק' - שוד באמצעות פתק. הנאשם שב לבית המרקחת, הצביע לכיוון השרוול ואמר למתלוננת: "לא עם מה שיש לי פה" (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון, שורה 28), וזאת בכוונה להפחידה.

פרקליטו המלומד של הנאשם, עו"ד ניל סיימון, שהיה מודע להודאתו המפורטת בכל העובדות שיוחסו לו  בכתב האישום במהלך חקירתו במשטרה, ביקש את הסברו של הנאשם להודאה. הנאשם הסביר כי בדה את סיפור הסכין, הואיל וביקש להשתחרר משירותו בצה"ל, ובלשונו: "...אני כל הזמן אמרתי את זה כי רציתי להשתחרר מהצבא, לא הבנתי שאני יאשר שיש לי סכין לא הבנתי שהמצב שלי יהיה כזה גרוע..." (עמ' 16, שורות 20-21), ובהמשך, בחקירתו הנגדית: "...הבנתי שכנראה, כדי להשתחרר מהצבא אני צריך להגיד שכן הייתה לי סכין" (עמ' 17, שורה 5), וכן: "את לא יכולה לשפוט אותי כשאני במצב של בכי נוראי, כולי בוכה, כולי אדום במשך שלוש שעות. אז אמרתי: כן, יש לי סכין, כן, יש לי סכין - כי לא חשבתי על זה. וב-47 יום שישבתי במעצר הבנתי שכנראה הסתבכתי קצת יותר מ... קצת יותר לרעה. כי לא משנה מה תעשי - לא היה סכין" (עמ' 17, שורות 8-10).

באי-כוחם המלומדים של הצדדים התמקדו בסיכומיהם בשאלה ששימשה סלע המחלוקת: האם בביצוע ניסיון השוד השתמש הנאשם בסכין, אם לאו.

פרקליטו המלומד של הנאשם עתר לאימוץ גרסת הנאשם בבית המשפט, שלפיה זה לא הצטייד בסכין, ובוודאי לא איים באמצעות סכין על המתלוננת. הסנגור המלומד נשען על המוצג ת/2, שלפיו לא צולם סכין בידו של הנאשם במהלך ניסיון השוד. הסנגור המלומד, כמו התובעת, סבור כי המתלוננת היא עדה אמינה ומהימנה, והנה, כך הסניגור, עדה זו לא הבחינה בסכין שלופה; היא לא זיהתה את הסכין שתפסה המשטרה ( ת/2), וכל שידעה לציין הוא כי הבחינה במשהו שנראה לה כחלק מהסכין שבה איים עליה הנאשם.

בחנתי בזהירות טענותיהם הנכבדות של באי-כוח הצדדים, והנני לקבוע כי השתכנעתי מעל לכל ספק כי בביצוע ניסיון השוד השתמש הנאשם בסכין שהחזיק ברשותו.

להלן יפורטו עיקרי הנימוקים שהובילו למסקנתי:

א)         אין חולק על כך שהמתלוננת היא עדה אמינה ומהימנה מאין כמוה. מדובר בעדה שנזהרה בלשונה והקפידה הקפד היטב בכל מילה בעדותה. העדה ציינה כי ראתה חלק מן הסכין - לא את כולו. בתשובה לשאלתי המפורשת הדגישה כי לא ראתה את הלהב, אלא רק את ידית הסכין.

ב)         הסנגור המלומד לא הקל עם המתלוננת, והציג לפניה את הסרט שנקלט במצלמת האבטחה של בית המרקחת - מצלמה שלא קלטה בשום שלב סכין באירוע. המתלוננת נותרה בעמדתה החדמשמעית, לפיה משראתה את הנאשם מתכוון לשלוף סכין - שאת חלקו הציג הנאשם - ברחה מן המקום.

לדבריה, לא צפתה בסרט האבטחה, והיא יכולה לתאר לעצמה שבשל זווית הצילום לא נקלט בו הסכין (עמ' 9, שורה 32). המתלוננת ציינה כי אינה יכולה לתאר את הסכין, וגם לא את צבעו. כאמור, היא לא ראתה את הלהב ובטח לא סכין שלופה, ובכלל, היא אינה בטוחה כל עיקר שהמוצג ת/2 הוא הסכין שאותו ראתה (עמ' 10, שורות 14-34). המתלוננת הסבירה כי חלפו חודשים מאז האירוע, והיא לא מוכנה לציין דבר שבו אינה בטוחה. משסבורה היא כי הסכין נראה אחרת, לא תזהה את ת/2 כ"סכין האירוע" (עמ' 11, שורות 10-11).

ג)         כאמור, מדובר בעדה שאין חולק על אמינותה, עדה בבית המשפט שהיא בבחינת "עדת ברזל". העדה העידה רק מה שהייתה בטוחה בו במאת האחוזים, ולא פחות מזה.

ד)         עדות המתלוננת עדיפה לאין שיעור על עדות הנאשם בבית המשפט. בבית המשפט בחר הנאשם לסגת מהודאתו הספונטנית בחקירתו במשטרה סמוך לאירוע. ברם כבר בשעת מעצרו ( ת/3) הודה כי איים באמצעות סכין. בהמשך, זמן קצר אחרכך, הודה בכך בשיחתו עם רס"ל כפיר שתברש ( ת/4), ושעה אחרכך עשה זאת בהודאתו המפורטת לפני סמ"ר אורון קריפס ( ת/5).

מדובר בהתרשמות בלתי אמצעית מעדות הנאשם בבית המשפט, המשתזרת בהתרשמותי החיובית מעדויות השוטרים שעלו ובאו לדוכן העדים, אשר תיעדו כל צעד מצעדיהם בכתב ובתיעוד חזותי (ראה ת/6).

להדגיש, מדובר בשוטרים שאין חולק על אמינותם, וכל שגרס פרקליטו המלומד הוא כי הנאשם בדה את סיפור הסכין בשל הלחץ בו היה נתון, ומתוך רצונו להשתחרר מהצבא.

עם זאת, במצב דברים זה חשוב לבדוק בדווקנות מיוחדת האם יכול שהמתלוננת שגתה בעדותה שגיאה שגררה והובילה את החוקרים לכיוון חקירה במהלכו בחר הנאשם בשל כלל מטעניו ולחציו האישיים להודות בחקירה בשימוש בסכין.

ה)         כאמור, בסרט שצולם במצלמות האבטחה בבית המרקחת ( ת/1) לא צולם סכין כלשהו. בחנתי מוצג זה והשתכנעתי כי אפילו איים הנאשם באמצעות נשק קר או חם אחר, ספק רב אם היה כלי הנשק נקלט במצלמת האבטחה. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי אין מחלוקת על כך שהנאשם לא שלף את הסכין המדובר בשום שלב.

הצילום במצלמת האבטחה לא קלט את הסכין ולא היה יכול לקלוט את הסכין נוכח הנסיבות ואופן צילום האירוע.